אחדות ה' מלוא האלוהים – קריאת "שמע" (שיעור 4)

1 במרץ 2018

אחדות ה', מלוא האלוהים 

לפני שנמשיך היום בלימוד נחזור מעט על הדברים שנגענו בהם בשלושת השיעורים הקודמים.
לאורך כל התנ"ך, דבר ה' מגלה לנו את אחדות האלוהים ומלאותו במספר דרכים:

– שמות ה' – אלוהים ואֲדֹונָי שמציינים רבים.
– מקומות שדבר ה' מדבר על ה' בלשון רבים.
– בתוך אחדות ה' ישנה תקשורת, התדיינות, התייעצות ועבודת צוות; וכל זאת בתוך מלוא האלוהים.
– בפגישות מיוחדות של ה' עם אנשים, ובמיוחד בהתגלותו של מלאך מיוחד – "מלאך יהוה". כאשר הדבר המשותף לפגישות האלו, זה שכתוב שהם ראו את ה', וחלקם חששו מאוד לחייהם עקב המפגש הזה.

עקב כך ועקב הכתוב בשמות ל"ג 20 "לא תוכל לראות פני, כי לא יראני האדם וחי", אנחנו יכולים להבין שהתגלות המיוחדת הזאת של אלוהים היא בעצם התגלותו של ישוע לאנשים. לעומת זאת הרבנים הגיעו למסקנה שיש מלאך מיוחד שאינו דומה לשאר המלאכים, משרתי ה', אלא הוא מלאך גדול ובאיכות אחרת וקראו לו בשמות שונים: השר הגדול, שר הפנים, המלאך הגואל או מטטרון, ועל כך דיברנו ארוכות בפעם הקודמת.

שיעור זה נחלק לשני חלקים:
1. החשיבות והסמליות של ה"שמע" (דברים ו' 4) – (מאת טרבור).
2. סמנטיקה (כלומר על המילים עצמם) ועל הדקדוק של ה"שמע"

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד" (דברים ו' 4) (מאת טרבור)

זוהי תפילה שכל ילד יהודי מאמין לומד. תפילה זו ליוותה אותי בילדותי והייתי אומר כל לילה לפני השינה. פסוקים אלה, וההמשך עד פסוק 9 נקראים ביהדות "תפילת השמע" או בקצרה "השמע". יהודים מכל הזרמים (אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים) אומרים תפילה זו 3 פעמים כל שבת, ויש אלה שמתפללים זאת 3 פעמים מדי יום.

לאורך השנים, המילים הנ"ל היו האמירה האחרונה על שפתם של יהודים רבים לפני מותם כקורבנות של רדיפות. בהקשר שלה, היא מופיעה בספר דברים. בעברית, השמות של חמשת חומשי התורה נלקחים מהמילה הראשונה, או מילה מהפסוק הראשון באותו ספר. כגון: בראשית ברא אלוהים…, ואלה שמות בני ישראל…, אלה הדברים אשר דיבר משה… וכו'. השם של הספר בעברית לא בהכרח מסכם את נושא הספר. בקשר לספר דברים – זה לא סתם "דברים" כפי שמוזכר בספר עצמו:

"כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי-הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דברים ל"ב 47)

באנגלית ספר דברים נקרא Deuteronomy או Second low – הכוונה היא לומר שוב – לִּשְׁנוֹת וכמו שכתוב בספר בדברים י"ז 18 "משנה תורה", ובעצם שספר דברים הוא חידוש הברית שאלוהים כרת עם ישראל, בדיוק לפני שהעם עומד להיכנס לארץ כנען – ובתוך ההקשר הזה מגיע ה"שמע".

כאשר אומרים זאת באופן קבוע, אפשר לשכוח את משמעותו, כשלמעשה הקטע הזה הוא לא פחות מהתגלות של אלוהים: מי הוא וכמה שהוא נאמן! וכיצד עם ישראל אמור להתנהג אחרי כניסתם לארץ.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל 

כשיש לנו דבר חשוב לומר לילדים שלנו, בראשונה צריך לתפוס את תשומת ליבם ולכן אנו אומרים להם "הקשיבו"! כדי לא יהיו עסוקים בדברים אחרים ואנו נקבל את מלוא הקשבתם.

אלוהים רצה לדבר עם בני ישראל על נושא חשוב. לכן הוא קרא להם: "שמע"! קריאה זו היא מעין אזעקה, או תקיעה בשופר. או במילים אחרות "תתעוררו" כי יש משהו חשוב שצריך לשים לב אליו.

קריאת ה"שמע", היא לא קריאה לכל מי שנמצא בסביבה. קריאה זו מיועדת לעם ישראל. ישנם אנשים שחושבים שאלוהים לא היה הוגן כאשר בחר את ישראל והעדיף אותם על עמים אחרים. כמו כן, ישנם לא מעט יהודים שלא מבינים את המושג "העם הנבחר".

אלוהים בחר בישראל כי הוא נאמן לבריתו:

* וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה (בראשית י"ב 2)

* לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת (בראשית ט"ו 18)

* (וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו) (בראשית י"ז 19)

* (וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ; וְאֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ" (בראשית ל"ה 11-12)

בספר דברים ישנם 2 מקומות שמבהירים שאלוהים לא בחר בעם ישראל בגלל תכונות מיוחדות של העם:

* לא בגלל גודל העם (דברים ז' 7-9)

* לא בגלל צדקת העם (דברים ט' 4-6)

יהודים תמיד היו המיעוט בכל הארצות של התפוצה ובעולם בכלל. הם גם רחוקים מלהיות עם מושלם. אבל, אלוהים נאמן, כפי שאמר בדברו ולפי ההיסטוריה של עם ישראל לדורות.

… יְהוָה אֱלֹהֵינוּ…

ה"שמע" היא יותר מהכרזת אמונה יבשה – זוהי קריאה מאוד פרסונלית. בשמע, בורא העולם כונה "אלוהינו", כלומר האלוהים שלנו. כאשר המילה "אלוהים" מופיע בתנ"ך (בראשית ברא אלוהים, ויאמר אלוהים – בראשית א' 1,3), בדרך כלל היא מתייחסת לאל האחד – אלוהים בורא הכל, ולעיתים מופיעה המילה "האלוהים" (בראשית ה' 24, ו' 2,9) המתייחסת גם היא לאל האחד.

יחד עם זאת, "אל" או "אלוהים" הוא גם מונח/ביטוי כללי עבור "אלילים":

"לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי" שמות כ' 2. (דוגמאות נוספות תמצאו בפסוקים הבאים: בראשית ל"א 30, 32, ל"ה 2,4, שמות י"ב 12, י"ח 11, דברים י' 17).

מאידך, "יהוה" (שמתורגם כ"אדוני" בשפות אחרות כמו Jehova, Yahweh, Lord וכד') זה השם של אלוהי אברהם יצחק ויעקב. "מִי אָסַף-רוּחַ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר-מַיִם בַּשִּׂמְלָה מִי הֵקִים כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ מַה-שְּׁמוֹ וּמַה-שֶּׁם-בְּנוֹ כִּי תֵדָע" (משלי ל' 4).

המילה "אלוהים" היא לא השם שלו – אלא מתארת את מהותו. השם שלו הוא "יהוה". אפשר להבין זאת טוב יותר בדוגמא מקבילה – בספר יחזקאל כ"ד 24 אלוהים מזכיר לאנשים את השם של הנביא יחזקאל, אבל בכל פעם שאלוהים מדבר אליו ישירות הוא קורא לו "בן-אדם" ולא בשמו. (ראה גם דברים י' 17).

לפני שאלוהים מתגלה למשה הוא אומר לו: "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם" (שמות ל"ג 19), וכאשר משה עמד בנקרת הצור אלוהים אכן הכריז את השם שלו: "וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל-פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים" (שמות ל"ד 6-7).

השם של אלוהים הוא "יהוה". בשפות לועזיות זה מאבד את הדיוק שלו.

קודם לכן, כאשר אלוהים התגלה למשה בסנה הבוער, משה ביקש מאלוהים לומר לו את שמו:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם; וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג' 13-14).

לשם ה' "יהוה" יש קשר למילה "להיות" אשר מתאר את נצחיותו של אלוהים, ובעצם בפסוקים אלה, דרך שמו "יהוה" – אלוהים מגלה למשה את עצם מהותו – אלוהים שהוא נצחי!

תגובת העם במריבה בין אליהו לבין נביאי הבעל בהר הכרמל, כשאלוהים ענה לתפילת אליהו כאשר נפלה אש ה' ואכלה את כל מה שהיה על המזבח הייתה:

"וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים" (מלכים א' י"ח 39). העם ראה את הכח והגבורה של יהוה, הם יראו ואמרו ש "יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים". "דְּעוּ כִּי יְהוָה הוּא אֱלֹהִים"! (תהילים ק' 3)

ב"שמע", יהוה מעורר את עם ישראל ומכריז בפניהם שהוא לא רק האלוהים, אלא שהוא גם אלוהינו.

… יְהוָה אֶחָד

כשמדברים על אמונה (או חוסר אמונה), ישנן 3 עמדות: 1) קיימים אלים רבים 2) אין אלוהים 3) שיש אל אחד. אלא שרק אפשרות אחת יכולה להיות נכונה! העמדה שאין אלוהים נקראת בימינו "אתאיזם" (במזמור נ"ג 2 כתוב: "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים") עם ישראל התיישב בארץ ליד גויים (עמים) שהאמינו באלים רבים, מה שבימינו נקרא "פוליתאיזם". באמונה זו הבן אדם בונה את הגישה של אלוהים. אין אדם מוכשר או חזק בכל התחומים – אלא כל אל אחראי על תחום אחר. דוגמא לכך אפשר למצוא במלכים א' כ' 19-25 – הארמים לא הבינו את כוחו של ה' וחשבו שהוא מוגבל כמו האלים שלהם. במיתולוגיה היוונית והרומית ישנם אלים רבים – כל אחד בתחומו: חקלאות, מלחמה, פוריות, מזר אוויר וכד'. לפעמים יש ביניהם מאבקי כח ואלים רבים אלה רבים ביניהם.

כאשר עם ישראל עומד להיכנס לארץ המובטחת משה מזכיר להם: "יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים ל"ב 12).

האמונה באל אחד היא לא מסקנה שנוכל להגיע אליה ע"י חכמתנו, אלא דרך התגלות מאלוהים עצמו. עם ישראל חווה את נוכחותו וכוחו של אלוהים במדבר וה- "שמע" מגלה לעם ישראל שה' (יהוה) הוא אחד ולא רבים.

ובקשר למשמעות למילה "אחד" ולהבדל בינה לבין "יחיד" יוסי ירחיב על כך.

לפני שאני אמשיך עם מה שטרבור סיים, עם המילה "אחד" אני רוצה לדבר קודם כל על המילה אֱלֹהֵ֖ינוּ.

האדון ישוע בדרשת ההר במתי ה' 18 אמר ‏”אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל.“‎

ישוע התייחס כאן לתורה ואמר שאין להחסיר או לשנות מהתורה אפילו את האות הקטנה ביותר – האות יוד.

וכאן במילה אֱ לֹ הֵ֖ י נ וּ האות יוד כל כך חשובה כי מילה זו אומרת: "האלוהים שלנו", לא האלוה שלנו אלא האלוהים ברבים.

אֱ לֹ הֵ֖ י נ וּ – האות יוד מציינת רבים.

כדי להסביר זאת בוא ונסתכל על מספר דוגמאות

יחיד רבים
חבר חברנו (חבר אחד שלנו) חברינו (החברים הרבים שלנו)
בורא בוראך (הבורא האחד שלך) בוראיך (הבוראים שלך)
חתול חתולנו (החתול האחד שלנו) חתולינו (החתולים הרבים שלנו)

מכאן אני עובר לדבר על "אֶחָֽד“‎ – השורש אחֹד מציין אחדות.

המילה אחד מציינת יחידות אך גם אחדות. אנו סופרים אחד, שתיים וכו…

‏”עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד“ בראשית ב' 24:‎ השניים נעשו בשר אחד – מאוחד.

‏בראשית מ"א 25 ”וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה חֲל֥וֹם פַּרְעֹ֖ה אֶחָ֣ד ה֑וּא“‎ – למרות שכתוב שפרעה חלם שני חלומות. אם כך, למה יוסף אומר שהם חלום אחד? כי שני החלומות מהווים ביחד חלום אחד.

‏עזרא ב' 64 ”כָּל־הַקָּהָ֖ל כְּאֶחָ֑ד אַרְבַּ֣ע רִבּ֔וֹא אַלְפַּ֖יִם שְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת שִׁשִּֽׁים׃“‎ הקהל עמד כולו כאיש אחד, כמה אנשים היו שם? הרבה, אבל הם כולם עמדו מאוחדים.

לעומת הפועל אחד הפועל יחיד מציין יחידות בלבד.

‏בראשית כ"ב 2 ”וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק“‎

‏בראשית כ"ב 16,12 ”וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ׃“‎

שופטים י"א 34 ‏”וַיָּבֹ֨א יִפְתָּ֣ח הַמִּצְפָּה֮ אֶל־בֵּיתוֹ֒ וְהִנֵּ֤ה בִתּוֹ֙ יֹצֵ֣את לִקְרָאת֔וֹ בְתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹל֑וֹת וְרַק֙ הִ֣יא יְחִידָ֔ה אֵֽין־ל֥וֹ מִמֶּ֛נּוּ בֵּ֖ן אוֹ־בַֽת“‎

אפשר לראות כאן בברור שהמילה יחיד מדברת על מישהו יחיד שאין שני לו, כמו יצחק, כמו בת יפתח, ולעומת זאת המילה אחד מציינת גם אחדות ולא רק יחידות כמו הספרה אחד. וכאן עולה השאלה איך דבר ה' מתייחס לאלוהים בנושא הזה? איך הדבר כתוב בדבר ה'? האם בדבר ה' בהתייחסות לאלוהים כתוב אחד, יחיד או שניהם?

אם כן, דבר ה' מאוד ברור בנושא. בשום מקום לא כתוב על ה' שהוא יחיד. לא כתוב "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' יחיד" או שום דבר כזה… כתוב על ה' שהוא אחד ורק אחד. כלומר, אלוהים הוא אחד ומאוחד אך לא יחיד, והוא שונה מהאלוהים של העמים האחרים שהיו הרבה אלוהים כפי שטרבור ציין – אלוהי הים, אלוהי השמים, האדמה, הפוריות, המלחמה, וכו'….

בכך שה' הוא אחד, אך אחד שהוא אחדות, כלומר אלוהים האב, בן ורוח הקודש, הרמב"ם טעה בגדול, ולא רק שהוא טעה אלא גם התעה אחרים. כדי להבין עד כמה ההטעיה של הרמב"ם היא כל כך מהותית, חשוב שנבין קצת מיהו הרמב"ם ומהי ההשפעה שלו כבר כמעט 900 שנים.

אז הרמב"ם (רבי משה בן מימון 1136 – 1204) נקרא גם "הנשר הגדול", ולמה? בשביל חובבי הגימטריה "הנשר הגדול" שווה ל- 603 בגימטריה. "רבנו משה" שווה ל- 603 בגימטריה.

יחזקאל י"ז 3 ‏”כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַנֶּ֤שֶׁר הַגָּדוֹל֙ גְּד֤וֹל הַכְּנָפַ֙יִם֙ אֶ֣רֶךְ הָאֵ֔בֶר מָלֵא֙ הַנּוֹצָ֔ה אֲשֶׁר־ל֖וֹ הָֽרִקְמָ֑ה…“‎

במשל זה, הנשר הגדול גדול הכנפיים, מושווה למלך בבל עם ההשפעה האדירה שהייתה לו על כל הארץ. כנפיו גדולות ומלאות והוא כמו מכסה ומשפיע על שטח גדול מהארץ ואין עוף או חיה היכולים לעמוד בפניו.

באותו אופן, גם הרמב"ם כנפיו כמו פרוסות על כל העולם, והוא כמו נשר נוסק לגבהים ולשיאים חסרי תקדים – בהבנה, בלמדנות ובפסיקת הלכה ומשפט. ואכן השפעתו של הרמב"ם הייתה גדולה מאוד והיא עדיין משפיעה על כל יהודי בתקופה שלנו. הרמב"ם כתב מספר ספרים שנחשבים כעמודים המרכזיים בבניין היהדות כמו "משנה תורה לרמב"ם" ומורה נבוכים. בנוסף הוא כתב את שלושה עשר עיקרי האמונה שכל יהודי טוב צריך לאומרם מינימום פעם אחת ביום.
1. שהקדוש ברוך הוא מצוי ומשגיח.
2. שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלוהינו, היה הווה ויהיה.
3. שהבורא יתברך שמו אינו גוף, ואין לו דמות גוף ולא ישיגוהו משגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל.
4. שהוא קדמון לכל קדומים.
5. ועין עבודה לזולתו.
6. ויודע מחשבות בני אדם.
7. ונבואת משה רבינו עליו השלום אמת.
8. ושהוא אדון לכל הנביאים.
9. ושהתורה נתונה מן השמים.
10. ושלא תשתנה בשום זמן חס וחלילה.
11. ושהקדוש ברוך הוא מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים.
12. ושיבוא מלך המשיח.
13. ושהמתים עתידים להחיות.

שימו לב לעיקרים מספר שתיים ושלוש – במספר 2 הרמב"ם כותב כאן בפרוש שהבורא הוא יחיד, בניגוד לכל הלימוד של דבר ה', ובניגוד לכל הכתוב בדבר ה'. בעצם בכך שהוא כתוב את הדברים האלו הוא כמו כותב תורה חדשה ושקרית.

בעיקרון מספר 3 הוא מציין שאין לו גוף ולא דמות גוף, אך יכולנו לראות ש"הבורא יתברך שמו" כן לבש עליו דמות גוף והתגלה לבני אדם – כפי שלמדנו על כך בשיעורים הקודמים. לכן, אנו יכולים להבין ולהאמין שהוא עשה זאת דרך ישוע המשיח ש"לבש" בשר והתגלה לאנשים.

רציתי לסיים לא באמרות הרמב"ם אלא באמרות ה':

ישעיה מ"ח 12-16 ‏”שְׁמַ֤ע אֵלַי֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל מְקֹרָאִ֑י אֲנִי־הוּא֙ אֲנִ֣י רִאשׁ֔וֹן אַ֖ף אֲנִ֥י אַחֲרֽוֹן׃ אַף־יָדִי֙ יָ֣סְדָה אֶ֔רֶץ וִֽימִינִ֖י טִפְּחָ֣ה שָׁמָ֑יִם קֹרֵ֥א אֲנִ֛י אֲלֵיהֶ֖ם יַעַמְד֥וּ יַחְדָּֽו׃ הִקָּבְצ֤וּ כֻלְּכֶם֙ וּֽשֲׁמָ֔עוּ מִ֥י בָהֶ֖ם הִגִּ֣יד אֶת־אֵ֑לֶּה יְהוָ֣ה אֲהֵב֔וֹ יַעֲשֶׂ֤ה חֶפְצוֹ֙ בְּבָבֶ֔ל וּזְרֹע֖וֹ כַּשְׂדִּֽים׃אֲנִ֥י אֲנִ֛י דִּבַּ֖רְתִּי אַף־קְרָאתִ֑יו הֲבִיאֹתִ֖יו וְהִצְלִ֥יחַ דַּרְכּֽוֹ׃קִרְב֧וּ אֵלַ֣י שִׁמְעוּ־זֹ֗את לֹ֤א מֵרֹאשׁ֙ בַּסֵּ֣תֶר דִּבַּ֔רְתִּי מֵעֵ֥ת הֱיוֹתָ֖הּ שָׁ֣ם אָ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה שְׁלָחַ֖נִי וְרוּחֽוֹ“‎

מי מדבר כאן? מי אומר "אני ראשון אף אני אחרו"ן? (12)

מי אומר "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים"? מי אומר "מעת היותה שם אני"? (16)

נראה כי שאלה זו היא טריוויאלית וברורה – כמובן שזה ה'. אם כך איך אותו אחד שאומר זאת יכול גם לומר ש"אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה שְׁלָחַ֖נִי וְרוּחֽוֹ"? כלומר ה' שברא את השמים והארץ, שהיה שם מאז שהארץ נוסדה נשלח על ידי יהוה ורוחו.

איך אפשר להבין זאת? אך ורק אם נבין ונסכים שמדובר כאן על המשיח, על ישוע; שהוא הראשון והאחרון, שהוא יסד את הארץ, שהוא היה כאן מאז ומעולם, והוא נשלח על ידי ה' ועל ידי רוח ה'.

מי ייתן וה' יסיר את המסווה שמונח על עיני עמנו ויוכלו גם הם לראות ולהבין זאת, להאמין ולהירפאות.