16 ביוני 2013

חיי משפחה – שיעור 2, המאמין ואלוהיו

בשיעור הקודם, למדנו על יהושע ועל מה שהוא אמר לבני ישראל בסוף ימיו – "אני וביתי נעבוד את אלוהים".

הרהרנו כיצד אנחנו רוצים לראות את משפחותינו בעוד עשרים או שלושים שנה. זוג אנשים הנחושים בדעתם לשרת את אלוהים וללכת בדרכו, לאחר שלוש דורות, מגיעים לשמונים וארבע אנשים, והתוצאה קצת יותר מקהילה בגודל ממוצע בישראל.

"15וְעַתָּה שִׂימוּ לִבְּכֶם לְהִתְהַלֵּךְ בִּזְהִירוּת — לֹא כִּכְסִילִים, אֶלָּא כַּחֲכָמִים 16 הַמְנַצְּלִים כָּל הִזְדַּמְּנוּת, שֶׁכֵּן הַיָּמִים רָעִים. 17 לָכֵן אַל תִּהְיוּ חַסְרֵי דַעַת, אֶלָּא הָבִינוּ לָדַעַת מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדוֹן. 18 אַל תִּשְׁתַּכְּרוּ מִיַּיִן, שֶׁכֵּן זֶה מֵבִיא לִידֵי פְּרִיצוּת, אֶלָּא הִמָּלְאוּ בְּרוּחַ 19 וְהַשְׁמִיעוּ בֵּינֵיכֶם תְּהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירוֹת רוּחָנִיּוֹת. שִׁירוּ וְזַמְּרוּ לַאדֹנָי בִּלְבַבְכֶם, 20 וּבְכָל עֵת הוֹדוּ עַל הַכֹּל לֵאלֹהִים אָבִינוּ בְּשֵׁם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 21הִכָּנְעוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ מִתּוֹךְ יִרְאַת הַמָּשִׁיחַ. 22 הַנָּשִׁים, הִכָּנַעְנָה לְבַעֲלֵיכֶן כְּמוֹ לַאֲדוֹנֵנוּ, 23 כִּי הָאִישׁ הוּא רֹאשׁ הָאִשָּׁה כְּפִי שֶׁהַמָּשִׁיחַ הוּא רֹאשׁ הַקְּהִלָּה — הַמּוֹשִׁיעַ שֶׁל הַגּוּף. 24 וּכְשֵׁם שֶׁהַקְּהִלָּה נִכְנַעַת לַמָּשִׁיחַ, כֵּן גַּם הַנָּשִׁים תִּכָּנַעְנָה לְבַעֲלֵיהֶן בְּכָל דָּבָר. 25 הָאֲנָשִׁים, אֶהֱבוּ אֶת נְשֵׁיכֶם כְּשֵׁם שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֶת הַקְּהִלָּה וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדָהּ 26 כְּדֵי לְקַדְּשָׁהּ וּלְטַהֲרָהּ עַל-יְדֵי רְחִיצַת מַיִם, בְּלִוּוּי דְּבָרוֹ, 27 לְמַעַן יַעֲמִיד לְפָנָיו אֶת הַקְּהִלָּה כְּשֶׁהִיא מְפֹאֶרֶת בְּכָבוֹד, לְלֹא כֶּתֶם וְקֶמֶט וְכַדּוֹמֶה, לְמַעַן תִּהְיֶה קְדוֹשָׁה וּלְלֹא דֹּפִי. 28 כֵּן חַיָּבִים גַּם הָאֲנָשִׁים לֶאֱהֹב אֶת נְשֵׁיהֶם כְּאַהֲבָתָם אֶת גּוּפָם הֵם. הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ. 29 הֵן מֵעוֹלָם לֹא שָׂנֵא אִישׁ אֶת בְּשָׂרוֹ, אֶלָּא הוּא מְכַלְכֵּל וּמְטַפֵּחַ אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ נוֹהֵג בַּקְּהִלָּה, 30 שֶׁהֲרֵי אֵיבְרֵי גּוּפוֹ אֲנַחְנוּ. 31 "עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד." 32 גָדוֹל הָרָז הַזֶּה, וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן לַמָּשִׁיחַ וְלַקְּהִלָּה. 33 אֲבָל גַּם אַתֶּם, אִישׁ אִישׁ יֹאהַב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּאַהֲבָתוֹ אֶת עַצְמוֹ; וְהָאִשָּׁה תִּירָא אֶת בַּעֲלָהּ" (אפסים ה' 15-33).

"1הַבָּנִים, שִׁמְעוּ בְּקוֹל הוֹרֵיכֶם עַל-פִּי הָאָדוֹן, כִּי כָּךְ רָאוּי. 2 "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ", הִיא הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר הַבְטָחָה בְּצִדָּהּ: 3 "לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה." 4 וְאַתֶּם הָאָבוֹת, אַל תַּכְעִיסוּ אֶת בְּנֵיכֶם, אֶלָּא גַּדְּלוּ אוֹתָם בְּמוּסַר הָאָדוֹן וּבְתוֹכַחְתּוֹ" (אפסים ו' 1-4).

הסדר הנכון לדבר על המשפחה הינו:
– המאמין ואלוהיו
– המאמין ובן/ת זוגו/זוגתו
– המאמין וילדיו/הוריו

בשיעור זה נתמקד על המאמין ואלוהיו.

מה אומר לנו דבר אלוהים באפסים ה' 15-20? לשים את אלוהים במרכז חיינו, לנצל את הזמן, לדעת ולהבין מהו רצונו של אלוהים וללכת לפיו, להימלא ברוח באופן תמידי. הדברים האלה אינם נאמרים לנו בגדר אפשרות או אופציה, אלא זאת מצווה.

רוח אלוהים הוא זה שיכתיב לנו את דרכינו, ולא רצונותינו או בשרינו. עלינו להיות כנועים וקשובים לרוח אלוהים.

באיש המלא ביין, כולם מייד מבחינים בו. היין הוא זה שמנהיג את חייו, רואים את התנהגותו ומריחים אותו. באותו אופן המלאו ברוח – הרוח היא זאת שמנהגת את חיינו.

כתוצאה מכך, נוכל לזמר בליבנו לאלוהים ולהודות לו על הכל, על הדברים הטובים שקורים וגם על הדברים הפחות טובים, כי אנחנו יודעים שהכל חובר לטוב לאלו האוהבים את האדון.

מה אלוהים אומר לנו בפסוקים אלו? הוא רוצה להיות מרכז חיינו. הוא רוצה שנקדיש לו זמן.

בימינו, העולם מאוד חומרי – אנשים מסתכלים על מה הם מרוויחים מכל פעולה, אנשים רוצים להרגיש את הדברים. בתוך עולם שכזה, קשה מאוד להקדיש זמן לדברים רוחניים.

אבל, זה מה שהאדון קורא לנו – כמה זמן אנו מבלים עם אלוהים? מה איכות הזמן הזה?

המפתח לכל מערכת יחסים הוא זמן, ואיכות הזמן.

זמן עם אלוהים
זמן עם האישה / הבעל
זמן עם הילדים או ההורים

עלינו לנצל את הזמן שיש לנו. ברשותנו עשרים וארבע שעות בסך הכל, כאשר מתוכם אנו צריכים לישון מספר שעות, לאכול ולעבוד. כמה זמן נותר לנו לעשות דברים אחרים? לא הרבה! אם כן, עלינו לנצל את הזמן ולעשות את סדר העדיפות הנכון.

"4 שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד׃ 5 וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ׃ 6 וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ׃ 7 וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ 8 וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ׃ 9 וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו' 4-9).

מה אלוהים מצווה את בני ישראל בפסוקים אלו?
1. לאהוב אותו! איך? בכל ליבם, בכל נפשם, בכל מאודם וכוחם.
2. לשים את דבריו בליבם.
3. ללמוד – בעצם לשנן לילדים את הדברים האלה.
4. לדבר את הדברים האלה בכל זמן ובכל מקום. בדרך ובבית, בעבודה ובמנוחה, כשהולכים לישון וכשקמים בבוקר.

האם מדובר רק על זמן שקט של שעה ביום? לא ולא!

זה נפלא אם יש לנו זמן שקט שבו אנחנו יכולים להתפלל וללמוד מדבר אלוהים. אבל, מה קורה בהמשך היום? האם גם בהמשך היום אנחנו ממשיכים להגות באלוהים, בדברו ופועלו? או אולי אנחנו מתנהגים אחרת ויוצאים מכלינו, ופרי הבשר שולט בנו, או מחשבותינו מתמלאות בדברים אחרים? אלוהים מתכוון שאנחנו נהיה עטופים בדברו כל יום, כל היום! שנלמד ונשוב תמיד ללמוד מדברו, ונלמד את ילדינו מדברו. שנהגה בו יומם ולילה.

מה מצווה אלוהים את יהושוע?
"לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל" (יהושוע א' 8).

מה יקרה אם הוא יעשה זאת? כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל.

אלוהים קורא לבני ישראל לאהוב אותו יותר מכל דבר אחר. שדבריו יהיו חשובים להם כל כך שהם יעסקו בהם במחשבותיהם כל הזמן ובכל מקום. ואלוהים קורא גם לנו לעשות זאת.

כאשר שאלו את ישוע מהי המצווה החשובה מכל, ענה – "ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך ואת שכנך כמוך".

אלוהים לא השתנה מאז, וגם היום יש לו את אותן דרישות. אלוהים רוצה שנאהב אותו בכל ליבנו, בכל נפשנו ובכל מאודנו. הוא רוצה שנקדיש לו את זמננו – את מיטב זמננו. אלוהים רוצה גם היום שנתעטף בו, שנחשוב ונהגה בדברו ובפועלו בכל זמן, בכל רגע של יומנו.

"1 וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. 2 וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל-יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו" (רומים י"ב 1-2)

לפני ששאול קרא לאנשים להתמסר, הוא הסביר להם מה היה מצבם:
1. מה היה העונש שהגיע להם.
2. איך ישוע הציל אותם מעונש זה.

עכשיו, אחרי שהם יודעים שהם ניצלו מעונש שכזה – בגלל רחמי אלוהים, שאול מפציר בהם להיות קורבן חי, והכוונה בקורבן חי שזה יהיה פועל של הלב, המחשבות והרצון.

פועל של כניעה לאלוהים, כניעה לרצונו – יהיה כרצונך ולא כרצוני.

המוכנות להיות רכים לפני אלוהים, כדי שהוא יוכל לעצב אותנו – אנו החומר, הוא היוצר.

הבה נהיה רכים ומוכנים לעיצובו של אלוהים בחיינו. בואו וניתן לרוח אלוהים לפעול בנו ולעשות מאיתנו את מה שהוא רוצה שנהיה.

יבוא יום ונצטרך לעמוד מול אלוהים ולתת דין וחשבון על מעשינו. האם נקבל שכר על מעשינו, או שמא מעשינו ישרפו במבחן האש?

האם נתבייש מפניו? או יהיה לנו עוז בהתגלותו? (ראשונה ליוחנן ב' 28)

האם הוא יאמר לנו "הכנס אל שמחתי עבד טוב ונאמן"?

אלוהים קורא לכל אחד מאיתנו להתקרב אליו ולעסוק בו. הוא קורא לנו להיכנע לו ולעשות את רצונו. לחדש את היחסים איתו, להשקיע זמן מועיל איתו ובחברתו. שכל חיינו וכל כולנו נהיה עטופים בו, בפועלו ובדברו.

הבה נלך אחר אלוהים ומצוותיו.