האיגרת אל טיטוס – שיעור 2 – טיטוס א' 5-16

19 באפריל 2013

בפעם הקודמת, בחנו במיוחד את אישיותו של טיטוס ונוכחנו לראות שטיטוס נקרא בנו האמיתי של שאול. כלומר, ככל הנראה טיטוס הגיע לאמונה דרך שאול השליח. ראינו שהפעם הראשונה שטיטוס מוזכר הייתה בין המסע בישור הראשון של שאול למסע השני. שאול צרף אליו את טיטוס כמאמין מהגויים לבוא איתו לירושלים לדיון שהתקיים שם בנושא אם יש צורך לכפות על הגויים המאמינים לשמור את התורה או לא. שאול לוקח אותו על מנת שהזקנים בירושלים יוכלו לראות בעיניהם את הפועל שה' פועל בגויים, אשר טיטוס מייצגם.

בהמשך, שאול שולח אותו אל הקורינתים עם איגרותיו. קודם הראשונה ואחר כך השניה. איזה ביטחון יש לשאול בטיטוס הצעיר! לטיטוס יש כישורים ואמונה והוא רותם את כישוריו לשרות האדון, ובעצם זה גם מה שהאדון מצפה מכל אחד מאיתנו כאן היום.

כשאנו קוראים באיגרת בפסוק 5, שאול מבקש מטיטוס שיסדר עוד את מה שצריך לסדר וימנה זקנים בכל עיר ועיר באי כרתים. איזו אחריות כבדה רובצת על כתפיו של טיטוס מצד אחד, ומצד שני איזה ביטחון רב יש לשאול בטיטוס שהוא נותן לו תפקיד חשוב שכזה.

האיגרת עצמה עוסקת בסדר בקהילה, בלימוד בריא ובעידוד לעשיית מעשים טובים.

טיטוס א' 5-16
"5 הִשְׁאַרְתִּיךָ בִּכְרֵתִים כְּדֵי שֶׁתְּסַדֵּר מַה שֶּׁיֵּשׁ עוֹד לְסַדֵּר וּתְמַנֶּה זְקֵנִים בְּכָל עִיר כְּפִי שֶׁצִּוִּיתִיךָ, כְּלוֹמַר: 6 אֶת מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי וְהוּא בַּעַל אִשָּׁה אַחַת וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים מַאֲמִינִים אֲשֶׁר אֵין עֲלֵיהֶם טַעֲנַת הוֹלְלוּת אוֹ סוֹרְרוּת. 7 הֲלֹא בְּתוֹר סוֹכֵן עַל בֵּית אֱלֹהִים צָרִיךְ הַמַּנְהִיג לִהְיוֹת אִישׁ שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי, לֹא עִקֵּשׁ, לֹא רַגְזָן, לֹא מִתְמַכֵּר לְיַיִן, לֹא בַּעַל אֶגְרוֹף, לֹא רוֹדֵף בֶּצַע, 8 אֶלָּא מַכְנִיס אוֹרְחִים, אוֹהֵב אֶת הַטּוֹב, מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ, צַדִּיק, קָדוֹשׁ, כּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ 9 וּמַחֲזִיק בַּדָּבָר הַמְהֵימָן אֲשֶׁר עַל-פִּי תּוֹרָתֵנוּ, לְמַעַן יוּכַל גַּם לְעוֹדֵד בְּהוֹרָאַת הַלֶּקַח הַבָּרִיא וְגַם לְהוֹכִיחַ אֶת הַמִּתְנַגְּדִים; 10 כִּי יֵשׁ רַבִּים הַמְסָרְבִים לְהִשָּׁמַע, דּוֹבְרֵי הֶבֶל וּמַתְעִים, בִּפְרָט מִבֵּין הַנִּמּוֹלִים, 11 אֲשֶׁר מִן הַדִּין שֶׁיִּסָּכֵר פִּיהֶם; מַשְׁחִיתִים הֵם מִשְׁפָּחוֹת שְׁלֵמוֹת בְּלַמְּדָם דְּבָרִים פְּסוּלִים, וְזֹאת לְמַעַן רֶוַח שָׁפֵל. 12 וּכְבָר אָמַר אֶחָד מֵהֶם, שֶׁהוּא נָבִיא מִקִּרְבָּם: "הַכְּרֵתִיִּים מְשַׁקְּרִים תָּמִיד, חַיּוֹת רָעוֹת הֵם וּכְרֵשִׂים עֲצֵלִים." 13 הָעֵדוּת הַזֹּאת אֱמֶת הִיא. עַל כֵּן הוֹכֵחַ אוֹתָם תּוֹכֵחָה קָשָׁה, לְמַעַן יִהְיוּ בְּרִיאִים בָּאֱמוּנָה 14 וְלֹא יָשִׁיתוּ לִבָּם לְאַגָּדוֹת יְהוּדִיּוֹת וּלְמִצְווֹת בְּנֵי אָדָם הַסוֹטִים מִן הָאֱמֶת. 15 הַכֹּל טָהוֹר לַטְּהוֹרִים, אֲבָל לַטְּמֵאִים וּלְשֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ טָהוֹר, כִּי גַּם שִׂכְלָם וְגַם מַצְפּוּנָם טְמֵאִים. 16 הֵם מַצְהִירִים שֶׁהֵם יוֹדְעִים אֶת אֱלֹהִים, אַךְ בְּמַעֲשֵׂיהֶם כּוֹפְרִים בּוֹ; נִתְעָבִים הֵם וְסָרְבָנִים, וְלֹא יִצְלְחוּ לְשׁוּם מַעֲשֶׂה טוֹב"

בתחילת הקטע שאול אומר לטיטוס איך לבצע את המשימה, איך לבחור את אותם זקנים שינהיגו את הקהילות לפי הקריטריונים הבאים:
* מי שאין בו דופי – שאין טענות קשות כנגדו.
* בעל אישה אחת.
* יש לו בנים מאמינים אשר אין עליהם טענת הוללות.

בפסוק 7 שאול מפרט את הכוונה "שאין בו דופי":
* לא עיקש – אך כן מכניס אורחים.
* לא רגזן – כן אוהב את הטוב.
* לא מתמכר ליין – כן מיושב בדעתו.
* לא בעל אגרוף – כן צדיק, קדוש, כובש את יצרו.
* לא רודף בצע – כן מחזיק בדבר המהימן כדי שיוכל גם לעודד וגם להוכיח.

אז כאשר אנו חושבים על זקנים בקהילה, אלו הם המאפיינים אשר צריכות ללוות אותם.

בראשונה לטימותיאוס ג', שאול כותב לטימו' על דברים מקבילים בקשר לקריטריונים/מאפיינים של הזקן.
התנהלות החיים של הזקן = לב שכנוע לאלוהים.

כאשר אנו מסתכלים על המאפיינים הללו, אנו יכולים לראות שהדבר החשוב מבחינת הזקן -קודם כל הם המעלות המוסריות המוראליות. ולכן, גם כאן וגם בראשונה לטימותיאוס ג', תכונות ההתנהגות האלה וכיצד הוא מנהל את חייו מופיעות קודם כל.
בנוסף, חשוב גם להסתכל על ביתו של המועמד. גם ביתו צריך להיות בית המנוהל בצורה נכונה, עם אישה אחת וילדים שאין עליהם טענות הוללות – אלא מאמינים.
אך כמובן שרק האפיונים והקריטריונים האלו אינם מספיקים. חשוב שהוא יוכל גם ללמד את דבר ה', וחשוב שהוא גם יוכל להוכיח את המתנגדים.

איזו שמחה יש למנהיג למאמינים שבהנהגתו מקבלים תוכחה בענווה ומתקנים את דרכם.

האם כל האפיונים האלה צריכים להיות בין הזקנים שבקהילה? כן – חובה!
האם אפיונים אלו יכולים להיות אצל שאר חברי הקהילה? כמובן, ואף חשוב שכן!
אין שום סיבה שמאמין יהיה בעל אגרוף או מתמכר ליין. חשוב שתכונות אופי אלו יהיו אצל כל חברי הקהילה ולא רק אצל הזקנים.

ובתור הורים, בעלים, או אחים גדולים – אנו מנהיגים קטנים ואחרים מסתכלים עלינו, על הדוגמא שאנו נותנים.
האם הדוגמא שאנו נותנים הינה נכונה לפי דבר ה' או לא? בתור הורים או אחים גדולים, או דודים, גם אנחנו צריכים ללמד אחרים את דבר ה' ובזמן המתאים גם להוכיח את אלו שלא הולכים נכון.

מעניין לשים לב שהטיית הפועלים של האפיונים האלו מופיע בזכר ולא בנקבה, מה שמראה לנו ששאול התכוון לכך שהזקנים בקהילה יהיו גברים ולא נשים.

אחרי ששאול מדבר על מה הזקנים כן צריכים לעשות, איך כן הם צריכים להתנהג ואת מי הם צריכים להוכיח ולתקן, שאול עובר לדבר על אנשים עם אפיונים הפוכים:

* מסרבים להישמע.
* דוברי הבל.
* מתעים.
* משחיתים משפחות שלמות למען רווח שפל.

ומה שאפשר להבין מפסוק 13 זה שהאנשים האלו כן הצליחו לחזור לתוך הקהילה ולכן צריך להוכיח אותם תוכחה קשה. אי אפשר לאפשר לאנשים שכאלה להמשיך ולדבר בקהילה ולהפיץ את תורתם. למה?

כיוון שזה כמו מעט שאור אשר מחמיץ את כל העיסה, או כמו תפוח רקוב בתוך ארגז תפוחים, אם לא מוציאים אותו הוא ירקיב את כל הארגז. ולכן, על טיטוס לטפל באנשים האלה ולהוכיח אותם על מנת שהאנשים בקהילה יהיו בריאים באמונה.

יש האומרים שאין אהבה בתוכחה- אך זה לא מה שדבר ה' אומר – משלי ג' 11-12 : "11מוּסַר יְהוָה בְּנִי אַל-תִּמְאָס וְאַל-תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ׃ 12 כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַוּכְאָב אֶת-בֵּן יִרְצֶה"
ה' יוכיח את מי שהוא אוהב, כשם שאב מוכיח ומחנך את ילדיו, כך גם כשאנו מוכיחים מישהו זה מראה שאכפת לנו מהם.

כנראה שבכרתים היו מספיק יהודים שהיו משפיעים וכנראה שגם בתוך הקהילה היו יהודים, חלק מהם באו עם הסיפורים היהודיים והאגדות היהודיות ושאול שמכיר את התרבות הזו, בא ומזהיר את טיטוס כדי שיזהיר את האחרים מלהקשיב לאותם האגדות.

ואכן, עד היום ישנם מיני אגדות יהודיות על כל מיני אישים בתנ"ך, ומה שנוצר זה בזבוז זמן ועיוות של דבר ה'. אז, שאול שהוא יהודי יוצא כנגד אותם אגדות ובנוסף הוא יוצא כנגד האנשים שמצווים דברים שסוטים מן האמת.

שאול מסיים את הקטע בהצהרה שהכל טהור לטהורים, אך למי שאינו מאמין שום דבר לא טהור, כי גם השכל וגם המצפון שלהם טמא. ישנה מחשבה בעולם האומרת שכל אחד יאמין וילך לפי מצפונו. הבעיה היא שללא האמונה המצפון לא טהור.

מה אנו יכולים ללמוד מקטע זה:
כל אחד מאיתנו הוא כמו מנהיג גדול יותר או קטן יותר – אך כל אחד מאיתנו מנהיג ובתור מנהיגים ה' מצפה מאיתנו שנתהלך כיאות, שנניב פרי טוב ממעשינו הטובים, שחיינו יהיו ללא דופי- ללא טענות כלפיהם.

אנו צריכים ללמד את ילדינו את דבר ה' יום יום וכאשר יבואו אלו שמטעים נוכל לדעת זאת על פי דברו ולסטות מהם הלאה.

האתגר הוא לא להשאיר את כל ההנחיות האלו להנהגה, לזקנים שכך צריך להתנהג, אלא זוהי הציפייה של ה' מאיתנו שנתנהג, וכאשר כל אחד מאיתנו יישם את ההנחיות האלה כסטנדרט עבורו, תראו איזו ברכה ה' מברך אתכם.