"אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה"  (מלאכי א' 2)

ההכרזה המרכזית של אלוהים אותה הוא מכריז בקול רם, הכרזה שהיא המניע מאחורי כל מעשי אלוהים, ההכרזה שהיא מהות המשא אותו הוא סוחב, גם בצלב וגם היום, היא אהבתו.

אהבה זאת הניעה אותו לברוא את העולם, אהבה זאת הובילה אותו לתכנן אותנו לפני בריאת העולם, את אהבה זאת הוא נתן לנו בצלב ובאהבה זאת שיתף אותנו. אהבה היא המניע לכל דבר שאלוהים עושה, אהבה היא הוא עצמו, היא מהותו של אלוהים. הוא בחר להיות אהבה – "אלוהים הוא אהבה” (יוח"א ד 8).

האוהב רוצה תמיד להיות בקרבת הנאהב, ורצונו של אלוהים הוא שנהיה איתו תמיד. על כן פעל במשך כל ההיסטוריה האנושית להחזיר אותנו אל נוכחותו. הניסיון להראות לנו מי הוא, השאיפה שנכיר אותו ונראה אותו כמו שהוא היא משא כבד אותו הוא נושא מבריאת העולם. משא זה שהוא כאב הפרידה והריחוק נשמע לאורך כל הכתובים בזעקת אהבתו שנזעקה לראשונה בשחר ההיסטוריה בגן העדן אל האדם ("אייכה!" בראשית ג' 9) והגיעה לשיאה כששלח את ישוע המשיח למות עבורנו על הצלב. בזעקה זאת נפתח גם ספר מלאכי. "אהבתי אתכם אמר יהוה" מלאכי א' 2.

אהבת אלוהים היא הכח המניע את כל מעשיו. "כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חשב עליכם נאם יהוה מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקווה" (ירמיה כ"ט 11). המסר הזה מהווה את הבסיס לכל המסרים של אלוהים. מסר אהבת אלוהים הינו המסר הראשון והחשוב ביותר שאלוהים מנסה להעביר וזהו גם המסר החשוב ביותר עבור שליחי אלוהים. הכרה והבנת אהבת אלוהים הינה הבסיס ליחסים איתו ולשליחות אליה הוא שולח אותנו.

עד כמה אתה יודע ומכיר את אהבת אלוהים? האם התנסית באהבת אלוהים או רק שמעת אליה? בתור מלאך שליח של אלוהים נקראנו לשאת את משא מסר אהבתו אל העולם ולהשתתף באהבתו. זאת אומרת שעלינו, כמוהו, לאהוב את אלה שקשה לנו לאהוב, את אלה ששונאים אותנו ואת אלה שלא הכי נעימים לנו.

רק כאשר אנו עצמנו מתנסים בעומק אהבת אלוהים כלפינו אנו מסוגלים להעביר את האהבה הזאת הלאה. למעשה היכולת שלנו לאהוב תלויה באופן ישיר בגודל ההתנסות שלנו באהבתו של אלוהים כלפינו.

התפלל ובקש מאלוהים שיראה לך את אהבתו. אל תתבייש, הוא רוצה לעשות זאת. התנסות באהבתו תשחרר אותך לאהוב אחרים.

מאת ישראל הראל. מתוך ספר מלאכי: "השליח והשליחות – הגיגים מספר מלאכי"

__________________________________________________________________________________________________

הצלחה ואושר

"מַלְאַךְ יהוה דִּבֵּר אֶל פִילִיפּוֹס וְאָמַר: "קוּם וְלֵךְ דָּרוֹמָה בַּדֶּרֶךְ הַיּוֹרֶדֶת מִירוּשָׁלַיִם לְעַזָּה, בַּדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּרִית." הוּא קָם וְהָלַךְ. וְהִנֵּה אִישׁ אֶתְיוֹפִּי, סָרִיס וְשַׂר בַּחֲצַר קַנְדַּק מַלְכַּת הָאֶתְיוֹפִּים וּמְמֻנֶּה עַל כָּל אוֹצְרוֹתֶיהָ, חוֹזֶר לְאַרְצוֹ לְאַחַר שֶׁבָּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת בִּירוּשָׁלַיִם, וְהוּא יוֹשֵב בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וְקוֹרֵא בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא. אָמְרָה הָרוּחַ לְפִילִיפּוֹס: "הִתְקָרֵב וְהִלָּוֵה אֶל הַמֶּרְכָּבָה הַזֹּאת." פִילִיפּוֹס רָץ אֶל הַמֶּרְכָּבָה וְשָׁמַע אוֹתוֹ קוֹרֵא בִּישַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא. שָׁאַל אוֹתוֹ: "הַאִם אַתָּה מֵבִין מַה שֶּׁאַתָּה קוֹרֵא?" הֵשִׁיב וְאָמַר: "וְאֵיךְ אוּכַל אִם לֹא יַדְרִיךְ אוֹתִי אִישׁ?" הוּא בִּקֵּשׁ מִפִילִיפּוֹס שֶׁיַּעֲלֶה וְיֵשֵׁב אִתּוֹ. קֶטַע הַכָּתוּב שֶׁקָּרָא הָיָה: "כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבַל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ, כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים." אָמַר הַסָּרִיס אֶל פִילִיפּוֹס: "אֶשְׁאַל אוֹתְךָ, עַל מִי הַנָּבִיא אוֹמֵר זֹאת, עַל עַצְמוֹ אוֹ עַל מִישֶׁהוּ אַחֵר?" פָּתַח פִילִיפּוֹס בִּדְבָרוֹ וּבְהַתְחִילוֹ מִן הַכָּתוּב הַזֶּה בִּשֵּׂר לוֹ אֶת יֵשׁוּעַ. 36 כַּאֲשֶׁר נָסְעוּ בַּדֶּרֶךְ בָּאוּ אֶל מְקוֹם מַיִם. אָמַר הַסָּרִיס: "הִנֵּה מַיִם. מַה יִּמְנַע אוֹתִי מֵהִטָּבֵל?" עָנָה פִילִיפּוֹס: "אִם אַתָּה מַאֲמִין בְּכָל לְבָבְךָ, מֻתָּר הַדָּבָר". הֵשִׁיב הַסָּרִיס וְאָמַר: "אֲנִי מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא בֶּן-הָאֱלֹהִים". הוּא צִוָּה לַעֲצֹר אֶת הַמֶּרְכָּבָה וּשְׁנֵיהֶם יָרְדוּ אֶל הַמַּיִם, הֵן פִילִיפּוֹס וְהֵן הַסָּרִיס, וּפִילִיפּוֹס הִטְבִּילוֹ. כְּשֶׁעָלוּ מִתּוֹךְ הַמַּיִם חָטְפָה רוּחַ יהוה אֶת פִילִיפּוֹס, וְהַסָּרִיס לֹא רָאָה אוֹתוֹ עוֹד. אָז נָסַע לְדַרְכּוֹ שָׂמֵחַ. וּפִילִיפּוֹס נִרְאָה בְּאַשְׁדּוֹד. הוּא עָבַר וּבִשֵּׂר בְּכָל הֶעָרִים עַד בּוֹאוֹ לְקֵיסַרְיָה" (מעשה השליחים ח' 26-40)

 בחצר המלכה קנדק באתיופיה של המאה הראשונה חי אדם בעל שררה, שהיה ממונה על ניהול אוצרות הממלכה. כל התענוגות והמותרות שהעולם הזה יכול להציע עמדו לרשותו. הוא נהנה מעושר, ממעמד גבוה, מהשפעה. אנשים הצביעו עליו כמופת להצלחה. אבל כאשר רוח אלוהים מתחילה לפעול בנפשו של אדם, הוא חש שכל העושר והכבוד של העולם הזה הם ריקים מתוכן ואינו מוצא בהם סיפוק. הנפש צמאה, וכל השותה מן המים האלה יצמא שוב. הנפש מבקשת לה מרגליות טובות אבל הפנינים של העולם, אף כי הן נראות יפות ונוצצות, אינן אמיתיות ואין בהן ערך של ממש.

הנפש מחפשת את החלק הטוב אשר לא יכול להילקח ממנה (ראה לוקס י 42). אולי אתה תוהה: כיצד גרם אלוהים לשר האתיופי להרגיש זאת? לאלוהים דרכים רבות ושליחים מרובים. אולי היה זה באמצעות אירוע משמח, דבר מה שהוא רצה וייחל לו מזה זמן רב. והוא הגיע. שאיפתו התממשה, תקוותיו ומשאלותיו התגשמו. מה שהוא דמיין בעיני רוחו יומם ולילה התרחש כעת לנגד עיניו והיה למציאות. אבל, לאחר זמן קצר, הוא תהה: "האם זה הכול? חשבתי שזה יגרום לי אושר, ימלא את נפשי באור נצחי, יעניק לי שלום ושלווה. אבל, אבוי לי! הכול נותר כפי שהיה קודם". או, אולי, היו אלה מצוקה, צער וכאב מר, אכזבה שחווה בעקבות מותו של ילד אהוב או חבר נאמן, והשאלה הצפונה בלבבו של כל אדם פרצה ונשאלה: "מי יוכל להראות לי איפה אוכל למצוא מנוח ושמחה?"

(מתוך הספר "לב חדש" מאת אדולף ספיר. "קרן אחווה משיחית", ירושלים. פרק 1, "השר האתיופי והמבשר פיליפוס").

___________________________________________________________________________________________________

אוקטובר 2014

הגיגי דבש…

"מַה-נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי" (תהילים קי"ט 103)

אנו נמצאים כעת בעיצומה של תקופת חגי תשרי. במסורת היהודית נהוג להמתיק את החגים, ובמיוחד את ראש השנה (חג זכרון תרועה) בעזרת דבש, כסמל לשנה מתוקה שתבוא עלינו לטובה. בתקופת התנ"ך היו הרגלי האכילה שונים למדי מהיום. לא היו ממש ממתקים, ואפילו מושג העוגות היה שונה, שכן ה"עוגה" המוזכרת בתנ"ך מתייחסת לסוג של לחם או חלה.

למעשה, הדבר המתוק היחיד ששימש למאכל היה דבש, וכפי שנראה עוד מעט, היתה לו חשיבות מיוחדת במינה. המילה דבש מופיעה בכתובים בכ-57 מקומות והקשרים.

בבראשית מ"ג 11 כאשר אחיו של יוסף עומדים לשוב למצרים, כתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים׃ ".

אנו רואים כאן, שדבש מוזכר כסוג של מנחה, אותו יעקב מציע להגיש למשנה לשליט מצרים (אז עוד לא ידע שמדובר בבנו) כמחווה האמורה למצוא חן בעיניו ולהביא לשחרור בנו הכלוא.

מעניין, שלמרות הבצורת והמחסור באוכל, היה ליעקב דבש לשלוח, וככל הנראה זה משהו שלא היה ממנו במצרים.

שמות ג' 17: "וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃"

לא סתם נאמר במקרא כ"כ הרבה פעמים על ישראל שהיא ארץ זבת חלב ודבש. אם כן, מדוע מוזכר הדבש בתיאורה של ישראל? הרי היום למשל, היינו מעדיפים שישראל תקרא: "ארץ זבת מים וחיטה", או "ארץ זבת מים ואוצרות טבע" או "ארץ זבת גז ונפט"… ובכל זאת, ארץ זבת חלב ודבש כמושג, מוזכר למעלה מ-16 פעמים בתנ"ך!

מקרה מאוד מעניין בהקשר זה נמצא בשמואל א' יד' 25-27 "וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ בַיָּעַר וַיְהִי דְבַשׁ עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה׃ וַיָּבֹא הָעָם אֶל-הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ וְאֵין-מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל-פִּיו כִּי-יָרֵא הָעָם אֶת-הַשְּׁבֻעָה׃ וְיוֹנָתָן לֹא-שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת-הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת-קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל-פִּיו ותראנה (וַתָּאֹרְנָה) עֵינָיו"

אנו רואים כי יהונתן טועם מהדבש, ולמרות שהפר את מצוות אביו – עיניו נאורו לאחר שטעם מהדבש! כמובן שקצת סוכר אחרי יום לחימה מתיש, מחייה את הגוף והנפש, אך למושג "נאורו עיניו" יש משמעות נוספת. מה עוד מאיר את עיננו? יש כאן רמיזה לייחוסו הסימבולי של הדבש כמשהו קדוש.

ישעיהו ז' 14-15: "לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל׃ חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב"

אנו רואים שתזונתו של המשיח תהיה חמאה (מחלב) ודבש. מעניין שהכתוב מציין דווקא דבש ולא לחם או משהו דומה ומזין יותר.

בשמות ט"ז 31 מדובר על ה"מן" שנפל משמיים שהזין את בני ישראל ומייצג את דבר ה': "וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ". אם כן, המן מייצג את דבר ה', שמסמל את המשיח – שטעמו כדבש.

אנו רואים כי במקרים רבים בכתובים, אזכור הדבש מכוון אותנו אל דבר אלוהים, הוא "הדבר", סמל המשיח, אשר אמרותיו ופועלו יימתקו לחיכנו כדבש!

הדבש מסתמן כאן כאחד מסמלי המשיח וכולנו תפילה, שישראל אכן תהפוך בשנה הקרוב לארץ זבת חלב ודבש – ארץ בה דבר אלוהים ייזוב בכל בית ומכל פה וימתיק לכל כדבש! אם כן, לשנה טובה ומתוקה ומלאת דבש נקנח בשני הפסוקים הבאים:

"צוּף-דְּבַשׁ אִמְרֵי-נֹעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם" משלי ט"ז 24

"אֱכָל-בְּנִי דְבַשׁ כִּי-טוֹב וְנֹפֶת מָתוֹק עַל-חִכֶּךָ" משלי כ"ד 13

 מאת לירון שני. ______________________________________________________________________________________________________________

"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃ וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ; כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים׃ וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת־בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף; וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה׃ וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם; כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת" (מלאכי ג' 1-4).

מלאך הברית, האדון שמבקר בהיכלו, לא בא כדי לעשות לנו נעים ונחמד. הוא בא כדי לטהר את בני לוי. הוא בא כדי להעביר את ליבנו ומחשבותינו דרך אש, דרך שריפה, כדי שהלכלוך יצוף אל פני השטח, כדי שהוא יוכל לנקות אותו. מטרת האש שלו אינו להכאיב – על אף שהיא מביאה כאב, אלא כדי לטהר. מטרת הבורית אינה להצביע על הלכלוך אלא לנקות אותו. שריפה כואבת! ועל אף שאנו רואים מהר מאוד את הלכלוך אצל אחרים, את הלכלוך בתוכנו אנו מנסים לא לראות, כך שהנטייה הטבעית שלנו היא לברוח. לברוח מקשיים, להתלונן על האש, להחביא את הלכלוך. מטרת התהליך אינה לשרוף כדי להכאיב – אלא כדי שנהיה מגישי מנחה טהורה לאלוהים בצדקה שלו ולא בצדקה שלנו. שליח אלוהים חייב להיות אחד המבקש את האש, הדורש את הניקיון בלי שהוא נותן מקום לנטיות הטבעיות שלו שהם הסתרה ובריחה, כי כל רצונו הוא להיות מגיש מנחה טהורה לאלוהים בצדקה שלו. על זה בדיוק אמר ישוע "מי שרוצה לבוא אחרי שיתכחש לעצמו וייקח את צלבו וילך אחרי" (מתי ט"ז 24). ישוע, מלאך הברית, הראה לנו את הדרך בכך שהחליט "אל יהא כרצוני כי אם כרצונך"(לוקס כ"ב 42). הוא בחר לסבול ובחר ללכת אל הצלב. הוא זה שאמר "אש באתי לשלח על פני הארץ ומה חפצתי שכבר תבער!" (לוקס י"ב 49). איך התגובות שלך כאשר אלוהים מצביע על חטא בחייך? האם אתה מנסה להחביא את החטא ולהצטדק? או רואה בכך חלק מתהליך הטיהור וקבלת הצדקה שלו, ומודה לו? האם אתה מודה לאלוהים על הקשיים בחייך ואומר עם ישוע "לא יהא כרצוני כי אם כרצונך"? כאשר אתה מציג את דרך אלוהים בפני אנשים האם אתה מציג אותה כדרך קלה ונעימה? או כדרך בה האדון ומלאך הברית צורף אותנו באש ומנקה את הלכלוך בחיינו? האם אתה מציג את דרך אלוהים בנאמנות או מנסה ליפות אותה?

מאת ישראל הראל. מתוך ספר על מלאכי: "השליח והשליחות – הגיגים מספר מלאכי" שנמצא בתהליך כתיבה. ______________________________________________________________________________________________________________

"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃ וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ; כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים׃ וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת־בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף; וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה׃ וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם; כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת" (מלאכי ג' 1-4).

כולם מצפים למשיח. כולם אומרים שהלוואי שהמשיח יבוא כבר, יפתור את כל הבעיות ויביא שלום לעולם. בכל הדרכים בארץ יש פוסטרים הקוראים "אנו רוצים משיח עכשיו" – פוסטרים אלה מבטאים את רחשי הלב של האנשים בעולם כולו ולא רק של האנשים בארץ. בפסוקים אלה אלוהים מכיר בבקשות האנשים ויודע מה הם חפצים, אך בגלל שהוא יודע מה באמת יקרה הוא מזהיר אותם שביאת המשיח לא תהיה כפי שהם מצפים. הם מצפים לשלום ולשלווה, אך המשיח יהיה כאש מצרפת! הם מקווים שכאשר המשיח יבוא יפסקו המאבקים שלהם ובמקום זה הוא יהיה כבורית – כחומר ניקוי החודר לעומק הלב כדי לנקות אותו. שימו לב להדגשים השונים המבדילים בין בני האדם לאלוהים – הם חושבים שהמשיח יניח להם לנפשם, כי הרי הם לא הבעיה, ויטפל ביתר הבעיות שבעולם. אלוהים חושב שבעיות העולם מתחילות בלבבות של האנשים ובחייהם האישיים. אלוהים יודע כי כדי לפתור את בעיות העולם צריך קודם כל לטהר ולנקות את חיי היחיד ואת לבבו. האם גם אנחנו כאשר אנו נתקלים בקושי או בבעיה מתפללים ומצפים שאלוהים יפתור אותה על ידי כך שישנה את האחרים הגורמים לנו לבעיות? האם גם אנחנו חושבים שמקור הצרות והבעיות הוא באנשים אחרים ולא בנו? אלוהים חושב שכדי לפתור את הבעיות סביבך הוא צריך להתחיל אתך! האם אתה מוכן לתת לו לעשות זאת? או שגם אתה מנסה להפנות את הזרקורים אל הבעיות של אחרים כדי להימנע ולהעביר את הבעיות שלך באש הטיהור הכואבת ובבורית הכביסה המשפשפת? כדי להיות שליחים נאמנים, אנו חייבים להבין שמקור הבעיות מתחיל בי, ולתת לו להתחיל בטיהור וניקוי הלבבות שלנו. בנוסף, כחלק מפינוי דרכו של אלוהים, להסביר לאנשים סביבנו שתיקון העולם מתחיל מתיקון לבבם הם הבא דרך חזרה בתשובה.

מאת ישראל הראל. מתוך ספר על מלאכי: "השליח והשליחות – הגיגים מספר מלאכי" שנמצא בתהליך כתיבה. ______________________________________________________________________________________________________________

"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃ וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ; כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים׃ וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת־בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף; וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה׃ וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם; כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת" (מלאכי ג' 1-4).

ההכרזה מדהימה! האדון יבוא אל היכלו – מלאך הברית יבוא בקרוב. אין מדובר פה במשהו שכתוב בברית החדשה, אלא בתנ"ך. ההצהרה היא כל כך מדהימה, שעם ישראל אינו מוכן לקבל אותה ולכן כאשר זה קורה, זה קורה בפתאומיות – בהפתעה.

האדון, שגם הרבנים הבינו שמדובר על אלוהים, יבוא אל ההיכל שלו. למעשה מה שכתוב פה, הוא שאלוהים עצמו יבוא אל ההיכל ואלוהים עצמו הוא מלאך הברית. יש פה הקבלה בפסוק בין "האדון" ל"מלאך הברית" ו"אשר אתם מבקשים" ל"אשר אתם חפצים".

לאחר שאלוהים מוכיח את העם על שבירת הבריתות השונות, הוא אומר שמי שיתקן את המצב זה אלוהים עצמו שיבוא כמלאך הברית. אנו יודעים שאכן זה התגשם בישוע המשיח רק כמה מאות שנים אחרי ההבטחה הזאת. מלאך הברית, אלוהים עצמו, בא במשיח וכרת אתנו ברית חדשה כדי שכולם ידעו אותו – מקטנם ועד גדולם.

אלוהים אמנם שולח את מלאכו להכין את הדרך, אך הוא עצמו בא אל היכלו לתקן את היחסים, את הברית.

גם אנו, שנקראנו לפנות מכשולים צריכים להבין שאמנם הקריאה שלנו היא להסיר מכשולים מדרכו של אלוהים, אך הוא זה שיבוא אל ההיכל, הוא זה שיתקן לבבות. אין אנו יכולים להושיע אנשים. אין אנו יכולים לשנות את לבבם, להכניס אותם בברית עם אלוהים ולתקן את חייהם, רק אלוהים יכול לעשות זאת.

הרבה פעמים אנו מנסים לעשות דברים בחיי אנשים, דברים שרק אלוהים יכול לעשות. אנו מנסים להכריח אותם להיכנס בברית עם אלוהים, מנסים לתקן את חייהם ולשנות את לבבם. לשליחים של אלוהים צריכה להיות הענווה שמבינה, לא רק את מה הם יכולים ונקראים לעשות, אלא גם את מה הם לא יכולים לעשות. אכן אנו צריכים להכין את דרכו, אך אז עלינו להתאזר בסבלנות ובענווה ולתת לו לפעול בדרכו ובזמנו שלו.

מאת ישראל הראל. מתוך ספר על מלאכי: "השליח והשליחות – הגיגים מספר מלאכי" שנמצא בתהליך כתיבה. ______________________________________________________________________________________________________________

"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃ וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ; כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים׃ וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת־בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף; וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה׃ וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם; כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת" (מלאכי ג' 1-4).

פסוק זה הינו אחת ההבטחות הברורות ביותר על המשיח שכלולות בתנ"ך והנו עוד שלב בהכנת העם לבואו של המושיע המובטח. על אף שהפסוק מאוד ברור והמפרשים הבינו אותו די נכון, עדיין בואו של המשיח הפתיע אותם והם דחו אותו.

על פי פירושים ביהדות המלאך שנשלח הוא אליהו, האדון הוא אלוהים ומלאך הברית הנו הכוהן הגדול / אליהו הנביא / המשיח.

רש"י, בפירושו על מלאכי ג פסוק א אומר שהאדון הוא אלוהי המשפט. רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר (מלבי"ם) שחי במאה ה 19 כותב על פסוק זה: "אז יבא ה' לשכון בהיכלו למטה ולהתהלך בתוככם". ב"מצודת דוד" שנכתב במאה ה 17 ע"י רבי דוד אלטשולר ובנו רבי יחיאל הלל, אומרים על מלאכי ג 1 "'הנה בא' – אמר בלשון עבר כי כאשר יבא המשיח יהיה אליהו כבר בא כי הוא יקדים לבוא, 'אשר אתם חפצים' – שיבא לבשר הגאולה ולהחיות המתים כי הוא מעותד על הבשורה הזאת ועל התחיה כמ"ש בסוף הספר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו', 'ומלאך הברית' – כן יקרא אליהו הנביא כי הוא קנא על ברית המילה שמנעה מלכות אפרים כן ארז"ל, 'האדון וגו' – זהו מלך המשיח אשר עין כל אדם מצפה ומייחל לו ומבקש ביאתו".

בברית החדשה אנו רואים התייחסות לכך שהמלאך שנשלח לפנות את הדרך אכן הנו בצורה מסוימת אליהו הנביא, וההתגשמות היא ביוחנן המטביל.

עם כל הבנתם את הכתובים עדיין, כאשר יוחנן הגיע לפנות את הדרך לפני האדון ואלוהים בא ושכן בהיכלו בישוע המשיח, דחו אותו ופנו נגדו.

קל לנו להפנות אליהם אצבע מאשימה ולהתפלא איך הם לא ראו ולא הבינו, אך גם לנו יש קושי להבין את העיתוי שבו אלוהים בוחר לפעול ואת דרכי פעולתו. ואין זה משנה עד כמה אלוהים מכין אותנו לפעולתו, כאשר הוא פועל – אנו מופתעים! אלוהים מכין את הדרך ופועל תמיד בזמן הנכון, ועדיין… פעמים רבות אנחנו מופתעים ממעשיו.

כמה פעמים אנו מתפללים שמשהו יקרה ואז מופתעים כאשר אלוהים עונה?

שליחו של אלוהים חייב להיזהר מאוד מגאווה: גאווה המתבטאת במחשבה שהוא טוב יותר מאחרים שאינם מאמינים במשיח, וגאווה המתבטאת במחשבה שאנחנו יודעים איך אלוהים פועל ומה הוא מתכוון לעשות.

מאת ישראל הראל. מתוך ספר על מלאכי: "השליח והשליחות – הגיגים מספר מלאכי" שנמצא בתהליך כתיבה ______________________________________________________________________________________________________________

"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃ וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ; כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים׃ וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת־בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף; וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה׃ וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם; כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת" (מלאכי ג 4-1).

אלוהים תמיד מכין את הדרך! הוא אינו עושה דברים ללא הכנה. "אבל כאשר מלאה העת שלח אלוהים את בנו, ילוד אישה וכפוף לתורה" (גלטים ד 4).

במהלך כל ההיסטוריה, מאז החטא בגן העדן, אלוהים הכין את בני האדם לביאת המשיח ובזמן הנכון – כאשר הכול הבשיל מבחינתו, הוא שלח את בנו. גם היום אלוהים ממשיך לשקוד על הכנת מעשיו בעתיד לבוא בעולם וגם בלבבות בני האדם.

כדי להכין את דרכו אלוהים שולח את מלאכו, את השליח שלו. תפקידנו כשליחיו של אלוהים הוא לפנות דרך לפניו, להכין את הדרך עבורו. אין אנו יודעים מתי תימלא העת. אין אנו יכולים לגרום לאנשים ללכת בדרכו. אין אנו יודעים תמיד לאן הדרך מובילה ואיזה עיקולים ופניות יהיו בה, אך תפקידנו הוא לפנות את הדרך, גם בחברה וגם בלבבות בני האדם שסביבנו. יחד עם זאת חשוב שנבין שתפקידנו איננו לסלול את דרכו, לקבוע את הכיוון ואיך הוא יפעל, או לגרום לאנשים ללכת בדרכו. התפקידים האלה שמורים לרוח הקודש. התפקיד המוטל עלינו הוא רק לפנות את הדרך.

אנו יודעים שכאשר אנו מדברים עם אנשים על המשיח יש הרבה דברים שמונעים מהם לראות את האמת: ההיסטוריה של רדיפת היהודים על ידי הנוצרים והשחיתות של הכנסייה הממוסדת ושל מאמינים, מה שהרבנים מלמדים על המשיח, ה"מדע" הטוען כי אין אלוהים, החטא המונע מבני אדם להיכנע לאלוהים, ועוד אבני נגף רבות המונעות מאנשים ללכת בדרך אלוהים. תפקידנו, אותו עלינו למלא בנועם, באהבה ובסבלנות, הוא לנסות להסיר אבני נגף אלה שקיימות בחיי האנשים שסביבנו. שוב, אין אנו יכולים להכריח בני אדם ללכת בדרכיו של אלוהים אך ביכולתנו להסיר מכשולים מדרכם, וחשוב במיוחד – לא להיות מכשול בעצמנו.

פעמים רבות המכשול הגדול ביותר עבור האנשים שסביבנו טמון בנו: לבבנו הקשה, הגאווה שלנו וצורת ההתנהגות שלנו. לרוב, הדרך הטובה ביותר לסלק את המכשולים מחיי האנשים שסביבנו (וכך לפנות את הדרך לפני אלוהים) היא להניח לאלוהים לשבור את האבנים שבלבנו אנו ולשנות אותנו עוד ועוד כך שנידמה לו.

האם אתה מניח לאלוהים לפנות דרך בלבבך? האם אתה חי את חייך כמי שמפנה דרך בחיי האנשים הסובבים אותך?

מאת ישראל הראל. מתוך ספר על מלאכי: "השליח והשליחות – הגיגים מספר מלאכי" שנמצא בתהליך כתיבה.